חמש אחר הצהריים, רוח 24 קמ”ש, משבים של 30 קמ”ש. אף דייג לא יצא היום.

אף דייג לא יבחין במרווחים של 6 שניות בין הגלים, בפיק של הגאות שמתוזמן בצורה מושלמת עם השעה ועם הזמן הפנוי שלי.

אין צורך להמתין לשקיעה, להיפך, הראות חלבית וענני קצף עוטפים את החוף, אור מלא וחזק יבליט את הדמוי.

מתמקם בנקודה, הרוח צפון מערבית חזקה, הגל מסודר עם פיקים של 0.7 מטר. נדרש כאן דמוי שמתחפר בגל, אבל חשוב שיצוף בקירבת החוף בגלל הסלעים.

בהטלה השלישית הלברק הזכר כבר שוחה בעקבותיי, מלווה את הזיפבייטס F9 בחשדנות, עוקב לתוך הקצף.

אני מקצר טווח הטלה ועובד לאט, נותן לגלים החוזרים למשוך אותי בצמוד לריף.

הנה נפער הלוע מתוך הקצף תחתי, הדג לא מתבייש ותוקף בתוך העיקול של הגל החוזר, צידו חשוף כולו מחוץ למים, הוא נוגס בדמוי במקום לשאוב אותו ומצליח להתנער מהנעילה בקלות.

תקיפה נוספת בקרבת הריף ואז מספר דקות של שקט.

בריף הרחוק תוקף אותי לוקוס צעיר לפי הנגיחה, הים כלבבו, והוא נמצא מחוץ למערה שלו, אני מניח לו לנפשו וחוזר ללברק.

לקראת סוף ההטלה הבאה משהו עצום מגיח מאחורי הסלע, לברקית בהמה, מהגדולות שראיתי, אבל נניח שיש לה 1.8 קג.

זאת גיברת מכובדת, שעושה עבודתו נאמנה יחד עם בן זוגה, בשמירה על הקן. אין לי זכות ואין לי לב להפריע לה, היא תינעל תוך 3 הטלות, הייתי שם כבר, לא תתנגד הרבה אבל בקרבת הריף אני עלול לאבד אותה ואת הדמוי ולהשאירה פצועה. אין סיכוי שאקח אותה הביתה. אין ספק שתשוחרר. אין טעם לנעול אותה. היא עלולה להפגע במאבק.

מבולבל, אני אורז את הציוד ומתקפל הביתה.