18 קשרים של רוח צפון מערבית מקבלים את פני בחוף הנטוש, אפילו הבוסניקים של יפו ויתרו על התענוג ובחרו להעביר את ערב שבת בבית. לא בניתי על דגים אבל המשיכה לים היתה בילתי נסבלת מהכורסא בבית. חיפשתי נקודה מוגנת יחסית בה אוכל להטיל לכיוון דרום מזרח ולהעזר ברוח, אין טעם להלחם בעוצמות האלו.
מימיני השפיץ של המיזבלה מספק הגנה חלקית מהגלים והרוחות למרות שמידי פעם גל ענק עובר מעל השובר ומציף את הסלעים שמתחתיי. הרסס כבד והבגדים סופגים אותו עד לקצה גבול היכולת. הבריכה נראית כמו מכונת כביסה, מים ירוקים ועכורים מכוסים בקצף כבד וקבוע. הגלים עוקפים את הפינה בעוצמה ומפלס המים עולה ויורד בארבעים סנטימטרים עם כל גל. השמיים מאיימים בגשם והאווירה כולה מאותת שהחורף בפתח.
אני גורר את הדמוי במהירות בינונית עם מכות חזקות על מנת להטביעו כמה שיותר, השפיץ מטה, הקלאטץ’ מכוון ל90%, את רוב העומס יספגו המקל והחוט. מנסה להיצמד עם הדמוי לסלעים עד כמה שניתן על מנת לפתות את הלוקוס לזנק החוצה מהמערה. דריכות עצומה וריכוז גבוה במהלך כל שניה מהגרירה,פיסוק קל, ברכיים כפופות וכפות הרגליים שומרות על אחיזה יציבה בסלע החלק. שתי הידיים על המקל, הנשימות עמוקות אך רגועות- מזכיר לי מארבים מהצבא.
ברגע התקיפה יש לנעוץ היטב את הקרסים ולמשוך הצידה בכל הכח, אין הזדמנות שנייה, היסוס פירושו לאפשר ללוקוס הזדמנות לחזור למערה ומשם לא נוציא אותו אפילו עם גרר.
בתוך 10 דקות אני מרגיש את התקיפה הראשונה, קשה לשפוט בשניות הראשונות את גודל הדג ואני מגיב כאילו תקפה אותי משאית, הוק סט חזק ושימוש בכל עצמת המקל, בתוך מספר רגעים כבר ברור לי שהדג אינו גדול, ההתנגדות נחלשת די מהר ואני גורר את הדג החוצה בעזרת הרולר. לוקוס ראשון להיום, 700 גרם, מכובד, מבריק, בריא ומשוחרר לחופשי.

5 דקות אחר כך תקיפה נוספת, נעילה נוספת, הפעם לוקוס לבן יפייפה, תמונה נוספת ושיחרור נוסף.

ליד הסלעים, באיזור בו נכנסים הגלים לבריכה, אני מזהה קפיצה אקרובטית של לוקוס בוגר, עמוק בתוך הקצף במרחק של כמטר וחצי מהסלע. בתנאים כמו היום הביטחון של הלוקוסים גובר על יצר ההישרדות והם יוצאים לגיחות הרחק מהפתחים. אני מחליט לשנות מיקום ולטרגט את הגדולים. הגלים נשברים לי מעל הראש ובתוך חמש דקות אהיה ספוג במים, אבל אני לא צריך יותר מחמש דקות. אפילו לא חמש הטלות, כבר בשלישית אני מקבל תקיפה שלא משאירה ספק, הדג פותח מבערים ומנסה בכל כוחו לחזור לסלעים, המקל מכופף עד קצה היכולת, החוט מאיים להשתפשף בסלעים ואני מתנחם בלידר 0.50. הדג נוגח בעוצמה ופותח בריצות קצרות, הוא כועס, כועס מאוד…
שתי הידיים אוחזות במקל ובחוט ואני מחפש הזדמנות להוריד יד אחת לכיוון הרולר ולהתחיל לגרור את הדג לכיווני, הוא לא מוותר ונלחם בכח בזמן שנראה כמו נצח. לבסוף הדג שובר הצידה לכיוון השני ונותן לי את ההזדמנות שלה חיכיתי. אני מוריד יד אחת מהמקל, נועל את הקלאטץ’ עד הסוף ומתחיל לגלול. עוד מספר ריצות וצלילות קצרות אבל הדג כבר מחוץ לטריטוריה שלו ואין לו לאן לברוח, עכשיו נשאר רק להוציא אותו. אני בלי רשת, בלי גנץ’, בלי גריפר, חובבני משהו אבל הדג כבר עייף ושוכב על צידו, הנעילה טובה, שתי קרסים בגחון ואני מחליט ללכת על הנפה…
הוא בחוץ. אני מטפס על הסלעים הרחק מהמים ונושם נשימה עמוקה, יש לוקוס! כל התיאוריות, התקוות והפנטזיות על הערב הזה התגשמו.
הים ממשיך לטפס והחשיכה יורדת, מספיק להיום, האדרנלין בגוף יתפוגג במהלך הדיווש הארוך הביתה. בדרך אני כבר חושב על המתכון, משהו פשוט ואלגנטי שיכבד את הדג האצילי הזה, מינימום מרכיבים, את הבמה נשאיר ללוקוס.

הציוד להיום:
מקל- Major Craft Saltic 10-30 (3m)
רולר- Shimano Rarenium CI4 3000 SFA
חוט- Tuf Line XP 0.19mm
לידר- Flurocarbon 0.40mm Relix
סיכה- ללא
דמוי-Bassday 124F silver rainbow