החכה נשענת על הקיר מיותמת מכיסוי
זורקת לי מבט כל בוקר בשבע, כבר מאוחר וחם אולי נצא הערב
בטח בטח אני מבטיח לה ובודק את התחזית
לפחות תארוז אותי בנרתיק שלא אחטוף שמש ואבק
אין טעם אני חושב לה, נצא בערב, חכי ככה שיהיה פחות טירחה להתארגן.
היום מתחיל בריצות והתרוצצויות, הרבה לקוחות לפגוש, רציניים, הססנים, חולמניים ומקצוענים כולם רוצים זמן ועוד שיחת הרגעה ודוח מצב.
הקצב מסחרר ואני משתדל לא להתבלבל לסנן תוך כדי תנועה לחשוב קדימה ואחורה ובהווה ולהפיק לקחים ושיעורים.
כל נסיעה במונית או באפניים לאורך הטיילת מיד מזכירה לי את החוב לחכה. אני חושב על חוט הבד שעלה 2 שקלים למטר ולבטח מתייבש בשמש הקייצית על המרפסת הוא בוודאי שולח מבט למקל ומהרהר- נדפקנו.
הגריז ברולר החדש כבר הפך לבצק מבעבע והמיסבים משוועים לשימון.
מה אני יכול לעשות?! אי אפשר לסגור משרד עם כל כך הרבה מחויבויות ופשוט לרדת לים.
השבוע נכנס לקוח, בעל חנות לציוד מטבח וביקש לתכנן בר גדול במרכז החנות שיציע בירה, קפה וסדנאות בישול.
אחריו מגיע בעל רשת בתי קולנוע שחייב לשכפל הצלחה של סניף אחד שמגיש אוכל, אני שואל על ספר מתכונים ועצי מוצר והוא מביט בי כאילו אני מדבר רוסית.
המבט שלו מזכיר לי את התפיסה הראשונה בזירזור, לברק שלא האמנתי שיבוא, בנקודה שהחשבתי לריקה מדגים, הצטלמתי עם הדג הזה והמבט אותו מבט.

רשת נוספת של בתי קפה קטנים לוחצת שאבדוק עבורם את כל הציוד עם המוצרים לפני שהם סוגרים את הקניה, המוצרים בישראל, הציוד כמובן באיטליה והאיטלקים בחופשה כפויה, איזה כיף להם…
לקוח חוזר שהשתמש בשירותי לפתיחת הקפה ומאז החליף 3 “שפים” שכל אחד מהם הגיע לחדשיים אבל היה חייב להשאיר את חותמו, מבקש ממני לעשות סדר בבלאגן שבתפריט.
אני מהרהר בחמשת הסטים לדיג שמעלים אבק על המרפסת, כל אחד מהם עם בובות יעודיות ורולר מתאים, השקעה של אלפי שקלים, בסופו של יום אני משתמש רק באחד מהם.

בעלים של קפה שכונתי פשוט חייב להכניס פיצות לתפריט כי יש לו כבר כל מנה אפשרית אז זה מה שחסר…
אחד חולם על מפעל למוצרים מוכנים, לוקח אותי למדבר, מצביע על גבעת חול ועשבים שוטים וקובע “כאן!”
פנטזיונר נוסף חולם על רשת בחו”ל וחייב להפגש איתי דחוףףף מה בדיוק דחוף? יש לו רעיון…
מועדון יאכטות מצליח מבקש ארוחת שף לתריסר מנהלים
מועדון נוסף רוצה סדנת דגים

יוצא רגע למרפסת לסיגריה זריזה, החום בלתי נסבל, החכה מתכופפת, טבעות הפוג’י נמסות; החתול כל כך מעולף שאינו מצליח לילל אפילו ורק נד בראשו לכיווני.
מנסה לנחם את עצמי שאין דגים בקיץ גם ככה אבל קבוצות הדייגים בווטסאפ מראות 350 הודעות שלא נקראו, על מה כבר יש לדייגים לדבר אם לא על דגים?!
עוד ספק על הקו, מזמין אותי לסיור במפעל, אני מבין את הצורך להתגאות במפעל אבל למה שלא תשלח דוגמאות של מוצרים לפני?
עוד מעט, עוד קצת, שים גז על הכל ואולי תספיק לשקיעה…
לוקח המון זמן להרפות, להבין שלא תספיק, בתשע בערב אני יורד לבלוע המבורגר כי לא הקפדתי לאכול במהלך היום, מהרהר בדיג לילי לאור ירח מלא, נזכר שצריך לרכוש פנס ראש חדש, לוחש לילה טוב לחכה, סוגר את המחשב והולך לישון.