יש ימי דיג דומים, תפיסות שחוזרות על עצמן, עוד לברק, עוד גומבר, עוד ברקודה, יציאות דומות בים דומה ופרצי אדרנלין שדועכים ברגע, לפעמים אפילו ללא ריגוש. דג ועוד דג ועוד דג, חיוך קטן ושביעות רצון והביתה.

התכנית המקורית היתה לרדת לחוף עם מקלות לייט ולשחק עם לברקים בקצף אולם החוף היה מבולגן מדי ונטשנו את הנקודה המתוכננת בהקדם. תכנית הגיבוי כללה ריף ודגי מטרה שונים. רק שהציוד לא הוחלף ומקל הדאיווה סלטיסט 4-15 עם חוט 12 ליברות הרגיש קצת עדין ביחס לאתגרים שעתידים לבוא.

הראש נקי, התפתחויות בחיי האישיים שיכנעו אותי “לנקות את השולחן”, להיפתר מכל מיני מעורביות בתחומים שונים ודאגות מיותרות ולהתמקד במשפחה. אני יורד לחוף בלב קל, ללא ציפיות וללא תכניות. הצוללים מייבשים זימים, דייגי היאכטות מייבשים חוטים, מקטרים אבל מתאפקים, מרבית הדייגים מכבדים את פקודות הדייג החדשות ומיישרים קו בצורה מעוררת השתאות. ההתנגדויות והמירמורים פינו את מקומם לתכניות פעולה שונות והצעות ייעול נחוצות.

הים רוגש, עדיין פולט אנרגיות שהצטברו בסערה, גובה הגלים משתנה וכל מספר סבבים מגיע פיק של כ-80 סנטימטר שמאלץ אותנו לסגת. בנקודות מסויימות מתאפשרת עלייה על הריף למרות שקצהו המרוחק נמצא כעשרה מטרים מנקודת ההטלה, דבר שמאלץ אותנו לעבוד במהירות עם הג’יג בהחזרה או להסתכן באבדן ציוד. בטח שלקחנו צ’אנס ווודאי שאיבדנו ג’יגים לטובת הסלעים אבל זה לא הסיפור…

מרבדי קצף, זרמים חוזרים וכניסת גלים, כל מה שצריך על מנת לפתות את הלוקוסים לצאת מהמערות ולשחר לטרף. ג’יג זהוב 20 גרם של “ג’יגפרה” מקבל הזדמנות לאחר שהכלבים והפופרים לא מספקים טווח ראוי. כבר בהטלה השלישית יש נעילה וההתנגדות לא משאירה ספק- לוקוס! תוך כדי מאבק ארוך והפעלת לחץ  שמאיים לשבור את המקל אני מצליח להוציא את ראש הלוקוס מהמים ולנטרל את ההתנגדות, הראש מבצבץ מתוך הקצף והדג מקבל שיעור בסקי וגולש עד לרגליו של השותף שמניף אותו מהחוט. דאור חביב במשקל 800 גרם+- מוחזר למים ללא התלבטות. המקל העדין שהצליח להתמודד עימו מקבל תשבוחות ואנחנו ממשיכים בדיג. אין לי כל כוונה להכניס לוקוס לתיק בשיאה של עונת הרבייה מה גם שגודלו אינו מצדיק התלבטות אפילו.

עוד מספר הטלות ונעילה אגרסיבית הרחק מן הריף בקצה טווח ההטלה, מאבק אימים שהחל עם עליית הגלים ובשילוב  זרמים חוזרים חזקים, והדג הנעול מרגיש כמו לוקוס בוגר. על המקל העדין אני מעריך את גודלו בקילו וחצי לערך, לאט לאט ובנחישות אני מצליח למנוע ממנו להתחפר בסלעים אבל בקירבת הריף יצר ההישרדות של הדג מתגבר והוא מתחפר חזק ומאיים לשבור את המקל או לקרוע את החוט. אני מרפה מעט את הלחץ ונותן שלוש הקפצות זריזות, הדג הדואב מגיב מייד ועולה לתוך הגל, צלליתו נראית לעין ואפילו מאכזבת מעט, אולי 800 גרם לא יותר, פשוט דג עקשן יותר מהקודם.

לפתע, משום מקום, מגיח צל ענק, מטר פלוס, אנו מבחינים בפיצוץ אדיר בתוך הגל, פחות מעשרה מטר מאיתנו ובעומק שלא עולה על 90 סנטימטרים, המקל מאיים להתפוצץ מעצמת הפגיעה, אני גולל בכל המהירות ומגלה חצי לוקוס על המקל, חיתוך חלק של לוע שמוערך ב15 סנטימטר, מה מחפשת בהמה שכזו בקירבת החוף? או שיתכן והמאבק הממושך משך אותה לאיזור. התעלומה נותרת בעינה ואני אורז את מחצית הדג הנותרת למדידות ומחקר בבית. המום ומרוגש, ואפילו מבועת מעט אני לוקח שלושה צעדים לאחור ומתרחק מהעומק. האדרנלין שהתעורר כבר בתחלית המאבק הגיע לפיק לאחר התקיפה הלא צפויה ואין לי שום אפשרות לחזור לתפעל ציוד לפני שיתפוגג. אני מדליק סיגריה ומנסה לדמיין את הדג התוקף, סימני הנשיכה מרתיעים, וממסקנה ראשונית מזכירים חיוך של גומבר.

חיתוך חלק של לוע שמוערך ב15 סנטימטר, מה מחפשת בהמה שכזו בקירבת החוף? או שיתכן והמאבק הממושך משך אותה לאיזור. התעלומה נותרת בעינה ואני אורז את מחצית הדג הנותרת למדידות ומחקר בבית. המום ומרוגש, ואפילו מבועת מעט אני לוקח שלושה צעדים לאחור ומתרחק מהעומק. האדרנלין שהתעורר כבר בתחלית המאבק הגיע לפיק לאחר התקיפה הלא צפויה ואין לי שום אפשרות לחזור לתפעל ציוד לפני שיתפוגג. אני מדליק סיגריה ומנסה לדמיין את הדג התוקף, סימני הנשיכה מרתיעים, וממסקנה ראשונית מזכירים חיוך של גומבר.

מבחינת הישגי הרפורמה הכוללים את עידכון פקודת הדייג המיושנת, מודעות חברתית רחבה והעלאת הנושא על סדר היום (למרות או בזכות משיכות החבל) גם במשרד החקלאות גם באגף הדייג ואפילו בכנסת, עצם התאגדות הדייגים הספורטיבים שהיא מבורכת בפני עצמה. הגשת הבג”צים בידי הגופים השונים הנוגעים בדבר, כל אלו הם רק תחילתה של מגמת התעוררות לטובת הים והסביבה. העובדה שניתן להגיש בג”צ בנושא כל כך איזוטרי מבחינת סדר היום במדינה שלנו נזקפת לזכות הרפורמה ומחולליה. ואם תורשה לי מילת ביקורת- בית הדין הגבוה לצדק קיים כבר עשרות שנים, וכך גם פקודות הדייג המיושנות. מדוע רק עתה מוגשות כל כך הרבה פניות? מדוע רק בשנה האחרונה התעוררו כולם לפתע ותביעות ותלונות כנגד אכיפה צודקת או אכיפה בכלל מוגשות חדשות לבקרים? לאזלת היד של אגף הדיג אנו עדים כבר שנים. כיצד נושא שמעורר כל כך הרבה אמוציות ומחלוקות נותר רדום במשך למעלה מ50 שנה? מדוע לקח לדייגים הספורטיבים 50 שנה להתאגד לעמותה שדורשת צדק ובצדק? כיצד יתכן שהדייגים המסחריים ששוחטים את הים כבר שנים לפתע מתעוררים ודורשים פיצויים והסדרה? האם לכולם היה מה להפסיד משינוי? כנראה שנדרש גוף עתיר משאבים על מנת להתחיל את חילוץ העגלה מהבוץ…

ובכן השינוי התחיל, אני גאה שהיה לי חלק בהעלאת המודעות לנושא אבל את המיקוחים והוויכוחים הלגיטימיים סביב מכסות שלל ספציפיות, תאריכי עונת הרבייה, איזורים אסורים לדיג, למי מותר ולמי אסור לדוג היכן ומתי, סדר גודל כוחות האכיפה, סכומי הדוחות ונושאים אחרים אני בוחר להשאיר לפוליטיקאים ולמשפטנים שביננו. בינתיים נחזור לים ולדו”ח.

מניסיוני הדל, נוכחות של טורף על באיזור הדיג מכניסה את כל הריף למגננה וגורמת להפסקה מוחלטת של התקיפות. אני מדמיין את אחיו של הלוקוס האומלל מתחפרים במאורותיהם בזעזוע, מוכנים לוותר על ארוחת הערב לטובת הישרדות. לאחר מספר דקות התאוששות אני חוזר לדוג וכבר בהטלה הראשונה ננעל שוב, המאבק שונה הפעם, הדג לא צולל ונלחם בתוך הקצף, הבזקים כסופים וצללית צרה וארוכה מבלבלים אותי לגמרי ובתוך כדקה אני אוחז בברקודה נועזת שננעלה על הג’יג… מה קורה פה היום?

הטלה נוספת ועוד נעילה! שוב לוקוס רק שהפעם, מתוך חוסר ריכוז ופיזור דעת אני מאפשר לו לצלול והוא מצליח להתחפר במאורה, גם טנק לא יוציא אותו משם ואני נאלץ לוותר על הג’יג ולחתוך את החוט.

לקראת שקיעה אנחנו עדים להתרחשות נוספת במים, סוג של גראנד פינאלה צפוי, טרולוס בגודל קילו לפחות קופץ כאחוז דיבוק, לרגע נדמה שהוא רודף אחר טרף אבל הצל המוכר מהמערכה הקודמת שדולק בעיקבותיו מבהיר לנו שטרולוס הוא הנרדף. המרדף נמשך כ-15 שניות ארוכות בהן הטרולוס הבוגר מתחמק ימינה ושמאלה עד לריף הרדוד בתקווה לנער את המפלץ שבעקבותיו. נראה שהצליח וחמק עם נפשו בכפו.

מסופקים, אפילו מאושרים מהעושר ומהאקשן שהים הציע לנו היום אנחנו קדים קידה עמוקה של תודה לים ומתקפלים הביתה לעכל את מאורעות היום (ואת הברקודה), דבר אחד בטוח, על רחצה בים כשמפלצות שכאלו מסתובבות בקרבת החוף אנחנו נוותר השנה.