אור ראשון מלבן את בסיסי המיגדלים מאחורי, הם נראים מאיימים, כאילו עוד רגע ישפכו לים.

סירת חסקה מושכת שובל לבן מן הנמל. הטרול מגיח קצת אחריה, לא ממהר, לא מהמר, יש לו מסלול והוא נצמד אליו.
הים בירידה, הסלעים החלקים מרסס ומטל ייתייבשו עד הזריחה. פנס הראש מיותר כעת ומפריע, עדיין מוקדם לעצור ולהתפנות להסירו. עוד עשר דקות, עוד רבע שעה. הזמן נמדד בהטלות.
משהו זז על פני המים, רטט קטן עובר בנקודה, נבדל ממחזור הגלים והרוח.
ניצנוץ כסוף של דגיגים במים מאשר את החשד.

באמצע ההקפצה השלישית מורגשת נגיחה על הג’יג. עוד רגע קצר של חופש בחוט והנה הזרם המוכר עובר כמו חשמל דרך החוט המקל והיד.
מעט צפונית מהנקודה, החסקה פוצחת בריקוד ומציירת מעגלים במים. הטרול בשלו, 4 קשר עד שמשקל השלל ברשת יוריד את מהירות הספינה.
המאבק מוכר, הוא נמשך כבר זמן רב, ואין מספיק לכולם.
נגיחות הגומבר על החוט דורשות תשומת לב, לעולם אין למשוך כנגד נגיחה, יש להפעיל לחץ קבוע ולהגיב לתנועות הדג. הים הגועש ממלא את הדג בחמצן ואנרגיה. הזרמים החזקים אוחזים בו ולא מוותרים. הדג נלחם על חייו, דייג על החסקה נלחם על לחמו ודייג הטרול נלחם על פרנסתו.
כולם כועסים, כולם יודעים את האמת,כולם נלחמים על פירורים שהשארנו לעצמנו ועכשיו חזרנו לאסוף.
כמונו החובבים, יוצאות סירות החסקה יומיום לים וחוזרות עם שלל דל. הטרול עודנו הורס אבל כבר לא תופס.
רק אוויל מוחלט מאמין שמצב הדברים הוא כתמול שלשום.שאין בעיה בים. שאין אנו נמצאים על סף הכחדה.
המלחמה אבודה, הטרוליסטים נאבקים בתקנות החדשות רק על מנת להשיג פיצויים על פשעם חסר המודעות. מרבית קהילת הדייגים המסחריים מודעת למצב אך אין להם לאן לפנות, אין להם פרנסה אחרת והם מקווים ומצפים שהמדינה תחלצם מהבוץ כאשר יאזלו הדגים. הם ממשיכים בשביל הפיצוי ומתוך חוסר ברירה.
הדג מתעייף, הנעילה חזקה ובטוחה אך יצר ההישרדות חזק יותר, הוא שוחה לאורך התעלה בקרבת החוף ומחפש את הזרם החוזר שיסייע לו לחזור לעומק. השותף עם רשת ההרמה כבר לידו, חולף עוד רגע נוסף והדג מפרפר ברשת, המום מהשינוי בסביבה, הוא מנסה לנשום והאוויר חונק אותו.

הריגוש מתערבב בחמלה, אושר, ניצחון.

מבחינת אוכלוסיית הדגים התפיסה חסרת משמעות, במרחק לא רב ממני נאספים עכשיו מאות דגי קרקעית ודגיגים צעירים לתוך רשת הטרול, ללא קשר לגודלם או ערכם המסחרי, אף לא אחד מהם יזכה בחנינה או שיחרור. דינם נחרץ ברגע שהגיעו לרשת.

החסקה הקיפה בינתיים להקת בורים, מעטים מהם מצליחים לקפוץ החוצה מהרשת, מרביתם ימכרו בתוך שעות.

הגומבר מונח על החול לידי, מימיני ומשמאלי דייגי חוף נוספים מנסים את מזלם. משולהבים מנוכחות דגים בסביבה. ערכו המסחרי הנמוך של הגומבר השאיר אותו מחוץ לשוק לעת עתה, אולם כעת, משנותרו בעיקר דגים אלו אין ספק שגם להקות הגומברים יירדפו ויאספו בידי הרשתות עד שגם הם ילכו בדרכם של הדקרים, הלברקים והמוסרים.

השמש מתחילה להעיק והמעיל החם מרגיש מסורבל ומיותר. שעה וחצי על החוף, חמישה דייגי חכות ודג אחד בודד.

החסקה כבר בדרכה חזרה לנמל למכור את השלל המועט במהרה, לפני שהשמש תתחיל לבשל את הדגים.

הטרול עודנו גורף ומגרד שאריות דגים מהקרקעית, ביום שהרשת תצא ריקה הוא ימכור את הרישיון חזרה למדינה תמורת פיצוי הולם. פיצוי על חיסול.

דייגי החכות ימשיכו להגיע בבקרים הקרים, הם אינם מחפשים הצדקה או החזר השקעה, אולי קצת ריגוש. מונעים מהתמכרות ואהבה לים שהולך וגווע מול עיניהם.