באופן מפתיע, על המהלך המופיע בסרטון המצורף, קיבלתי לא מעט ביקורת, גם מדייגים חובבים, גם מצרכני דגים ואפילו מחובבי טבע רגישים. מבחינתי ומבחינת אודי שותפי, התפיסה הפעם היתה של דג לברק בוגר, חזק מאוד, בריא מאוד וכנראה גם חכם מאוד אם הגיע לגיל שש או שבע מבלי להתפס.
לעיתים בדיג, הים זורק לך הפתעה, לוקוס בוגר מטר מהחוף, גומבר ענק על אולטרה לייט, פלמידה בפתיונות, אתם מבינים למה אני מתכוון, אלמנט ההפתעה תמיד נלקח בחשבון ומתנחש אל אחורי הראש. ברוב המקרים אנו יותר מזכאים לתפיסה, לוקוס מעל חצי קילו על בוס זו אומנות, גם פלמידה גדולה מהחוף על מקל לייט ופחות ממאה מטר חוט בשפולה, מוסר זיקים של 20 קג מהחוף בכלל לא שייך לים שלנו ואנטיאס מעל 50 קג מקיאק זה ניצחון אדיר.
כך גם הלבנים מהעומק על ג’יגים או הג’רבידות מפושקות השפתיים שעדיין עולות אצל המקצוענים מהצפון, הצלחות, ניצחונות של הספיריט, שיאים- (בכלל הגודל מאוד משחק אצל הדייגים)- וגם אכזבות וכישלונות, כל אלו הינם חלק גדול מהתחביב, בלעדיהם לא היה טעם, או שהטעם היה מריר ומלוח למדי.
מצד שני, אם נתייחס לתפיסה של דג זה כאל שיא הבגרות של הדג, לפחות ברמת התפיסות (אני בטוח יויודע שיש בהמות מכל מיני הדגים שטרם נתפסו), האם לא נכון יהיה להתייחס לדג שכזה כאל פר הרבעה, כאל הלביאה השלטת או הקרנף הדומיננטי (לוקוסים תמיד מזכירים לי קרנפים), היצור שאחראי יותר מהכל על ביטחון הלהקה, על רמת פיריונה, על בריאות הצאצאים והשבחת הגנים. נקבת לברק בוגרת מטילה פי 300 ביצים מנקבה צעירה. זכר דומיננטי יצליח להרחיק טורפים אחרים מהביצים, אין מספיק מחקרים מעמיקים על דגים, אבל אני בטוח שהגודל, במקרים רבים, כן קובע.
קל לנו להבין מכסות גודל מינימום, הן קולעות לאנושיות שלנו, למידת הרחמים, אבל לטעמי מכסות גודל מקסימום הן בהחלט נחוצות ושימור האוכלוסייה הבוגרת של דגי הים חשובה וקריטית לא פחות.
ותמיד יהיה לנו את זה לזיכרון: