ולפתע – עצירה, מספיק לחשוב לעצמי-“אבל אין שם סלע…” ואז ריצה מהירה- מתבוננן בחוט רץ על פני המים- ומתרגש כמו בפעם הראשונה, הדופק קופץ לשמיים והדבר הראשון שאני מרגיש היא תחושת רעב, טעמי סויה וג’ינגר עולים לחיכי בעוד אני סוגר את הקלאטץ’ ומצמצם מרחק ביני ובין הארוחה. אולי מעושנת? גבעולי אורן רטובים וקליפות פיסטוק במעשנת יחמיאו לארוחה הכסופה שמנסה צלילה אחרונה בצמוד לדופן הריף….לא הבאתי רשת! לרדת עוד סלע למטה מהווה סכנה- הסוואל בגובה מטר לפחות ומידי פעם מציף גל את הסלע בעצמה שבקלות תסחוף אותי פנימה . . . שולח יד לחוט אבל גם זה מתחמק ממני, הארוחה כבר שוכבת על הצד-תשושה, כל מה שחסר זו המסגרת של הצלחת. לבסוף מחליט לסמוך על הסלטיק החדשה ולהניף את הדג עם המקל.       היא שוכבת על הסלע ובא לי לשים לה עלה נענע בפה, משחרר את הדמוי מסנפיר הבטן עליו נתפס אבל אפילו שקית אין לי – עוטף את הארוחה במגבת, מכניס אותה בועטת לתוך התיק וממהר להטיל שוב. ג’ינג’ר, שום, טימין, בצל ירוק, פפריקה, פלפל שחור, סוכר, שמן שומשום, יין לבן, סויה, מירין, מיץ תפוזים, פטריות, אורז בסמטי עם פרחי לוונדר ועלי דפנה – תמונות בערב אחרי הארוחה.